תפריט
כשפנתה אליי עדי – מנכ"לית החברה וביקשה ממני להכין חומרים, עבור סדרת הרצאות שבהם אצטרך ללמד עובדים חדשים בסניף שהולך להיפתח באזור הדרום. עניתי לה תשובה שלילית מכיוון שלא היה לי חומר מסודר בנושא המבוקש. עדי הסבירה שסדרת ההרצאות אמורה להימסר בעוד חודש ימים, כך שיש לי חודש שלם להכין את התוכן ולהתכונן בצורה מיטבית.
"אני מצטער, עדי. אני באמת לא רואה איך אני הולך לעשות את זה. החודש הקרוב הולך להיות עמוס עבורי מכל בחינה אפשרית, אין מצב שאני מכניס משהו לתוך הלו"ז המטורף שלי…" התנצלתי והייתי בטוח שאני הולך להוריד אותה מהעץ, אבל כאן קיבלתי תשובה מפתיעה: "מעולה! זאת בדיוק הסיבה שאני פונה אליך. אבא שלי לימד אותי כלל חשוב בחיים: 'את הדברים הטובים ביותר, ניתן להוציא מהאנשים הכי עסוקים…' אז אני בטוחה שתעמוד במשימה!"
אבל עם כל הכבוד לאבא של עדי ויש כבוד. התקשיתי לקבל את דבריו, תמיד הייתי בטוח שכאשר בנאדם יושב עם עצמו בשקט וביישוב הדעת, הוא יוכל לקבל השראה לרעיונות חדשים ולראשי פרקים שאותם יוכל להכין קדימה.
"מה עם שבתות? אולי תכין לי את החומרים בשבתות וככה נוכל להגיע מוכנים לסדרת ההרצאות?" עננה חלפה על פניי, אני מוערך מאד בעבודה. אבל שבתות זה משהו שהוא מחוץ לתחום, לא משהו שאני מעוניין להחליף אותו בעד כל דבר שבעולם.
"עדי, שבתות אני לא עובד. זה הזמן שלי לאשתי ולילדים שלי, אחרת כבר היה עדיף לי להתחתן עם המחשב" השבתי קצרות, אבל היא חייכה והבינה שיש נושאים שלא כדאי לדבר עליהם.
"אוקי, אנסה לבדוק עם מישהו אחר…" היא אמרה באכזבה ויצאה מהחדר, משאירה אותי לשקוע בהרהורים.
נכון, תמיד ישנם אנשים שחושבים שעיקרה של המנוחה תלוי במנוחה גופנית ונפשית שהיא בעצם מנוחה של אי עשייה, אבל מנוחה גופנית ללא רוגע ושלווה אינה מועילה. מכיוון שאדם שלא למד להתמודד עם קושי, להציב מטרות, לעבוד תחת לחץ, ברגע באמת שבו יופעל עליו מכבש והוא לא יעמוד איתן כנגד הלחצים. שם הוא עלול להישבר ולהתרסק, לאבד את העקרונות, הערכים והאמונה שלו, רק בגלל שלא היה לו מספיק אומץ לעמוד על העקרונות שלו.
מנוחה, היא בעיקר שלווה נפשית שנובעת מתרגולים והתמודדות עם קשיים. ברגע שאדם ירכוש את היכולות הללו, ילמד לעמוד על העקרונות שלו בגאון, יכיר את הצרכים שלו. את הזמן שלו לעצמו ויעמוד עליו בכל הכוח.
שבת, זה הזמן שלנו לעצמנו.
אם אנחנו לא נעניק את הזמן הזה לעצמנו, אז מי כן יעניק לנו אותו??
כשפנתה אליי עדי – מנכ"לית החברה וביקשה ממני להכין חומרים, עבור סדרת הרצאות שבהם אצטרך ללמד עובדים חדשים בסניף שהולך להיפתח באזור הדרום. עניתי לה תשובה שלילית מכיוון שלא היה לי חומר מסודר בנושא המבוקש.
השעה הייתה שעת ערב מאוחרת כאשר ירדתי לביקור היומי בחדר האשפה המשותף של הבניין. כחלק מסדרת הפעולות האוטומטיות שכולנו מבצעים בהליך שגרתי כמעט מדי יום. נושמים עמוק, פותחים, נכנסים, פותחים, סוגרים, נושמים מחוסר ברירה ויוצאים. אלא שהפעם משהו השתבש.
בעולם המודרני של ימינו, המאה העשרים ואחת. דור הZ הנאור שיודע להוקיר ולהעריך את הדמוקרטיה, אנחנו חיים בעולם החופשי. יש לנו בחירה חופשית, רצונות, חלומות ואנחנו מעוניינים להגשים את החלומות והשאיפות שלנו ולבצע אותם בהצלחה.
כבר אלפי שנים שבכל ערב שבת הנשים היהודיות בכל ערב שבת, מדליקות נרות שבת ומבקשות מול הנרות שיתגשמו כל משאלות ליבן לטובה. מלבד האור שמפיצים סביבם נרות השבת, למרות אור החשמל הם משרים בחדר אווירה ניחוחה, אווירה של שמחה ומשפחתיות.
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם!
