בוחרים בחופש

בעולם המודרני של ימינו, המאה העשרים ואחת. דור הZ הנאור שיודע להוקיר ולהעריך את הדמוקרטיה, אנחנו חיים בעולם החופשי. יש לנו בחירה חופשית, רצונות, חלומות ואנחנו מעוניינים להגשים את החלומות והשאיפות שלנו ולבצע אותם בהצלחה.
במה נמדד החופש? בעולם שלנו אדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו. הוא יכול להיות מתכנת, משפטן, מפתח אפליקציות, או יועץ עסקי. כל האפשרויות פתוחות לפניו, הוא יכול לעבוד בכל מקצוע שיבחר – כמובן בתנאי שילמד את סודות המקצוע.

בעולם החופשי, אנשים שעברו את גיל ההתבגרות, וכבר אינם יכולים כמעט לחלום, כי אפשרויות ההגשמה הצטמצמו להם מאוד, אינם חופשיים! כלום יכול להיות שהעולם הוא חופשי מאוד, ואילו האנשים שבתוכו קצת פחות חופשיים?
אולי החופש הוא היכולת לעצור את הכל, להתפטר מהעבודה, לעזוב את כל מה שיש, לנסוע לשנה להוואי, סתם ככה. גם זה לא ייתכן. אנחנו לא נוודים דיגיטליים – לפחות רובנו ואת גיל הנעורים כבר עברנו. עכשיו יש לנו עבודה, משפחה, תכניות, לימודים, התחייבויות. איך ייתכן שאנשים חופשיים כמונו משועבדים לכל כך הרבה דברים שכמעט אין לנו שליטה עליהם?
האם שמנו לב, שאנחנו משועבדים לא רק לרצונות שלנו, אלא גם לרצונות של אחרים?
איך זה קרה? איך העולם הוא כה חופשי והאנשים שבתוכו משועבדים?

ואולי החופש הוא רק דמיון ענק, דמיון מסנוור שגורם לנו להיות משועבדים אליו. מכיוון  שבמציאות אנחנו עדיין קמים כל בוקר, מקווים שלא נאחר לעבודה, שלא נרגיז את הבוס ומשתדלים להיות נחמדים לסביבה, להגיע הביתה, לדאוג למשפחה ולעמוד במשימות היום יום בכבוד. אבל בין מציאות למציאות, אנו מדמיינים את הנופש ההוא שניקח לשלושה שבועות ביוון. שם כבר נהיה חופשיים כמו שאנחנו רוצים.

כמה פעמים רצינו, חלמנו, וזה לא התגשם? וזאת מכיוון שלא יכולנו לעמוד במכבש הלחצים הקרוי מרוץ החיים. "רגע – עצור!", נשמעת האמירה: "אנחנו בחרנו להיות משועבדים לאותם דברים! אנחנו בחרנו להתחתן, אנחנו בחרנו בעבודה, אנחנו בחרנו באורח החיים שלנו, אנחנו בחרנו לגור במקום שבו אנחנו חיים. היינו חופשיים לבחור, אף אחד לא הכריח אותנו!"

ברור לנו שאנחנו הם אלה שבחרנו בכל אותן בחירות. אבל המציאות היא שמהרגע שבחרנו, אנחנו משועבדים לאותה בחירה. כך שהחופש האמיתי נמצא רק בבחירה, אחר כך, אנחנו משועבדים לה. הרצון שלנו להשתעבד הוא צורך מולד. הוא קיים בנו כמו הצורך לנשום אוויר ולשתות מים. השאלה היא רק לְמה להיות משועבדים.

חשוב לנו כל כך להיות חופשיים, כי אנחנו רוצים להיות משועבדים רק לְמה שאנחנו באמת רוצים, ולא שמישהו אחר יקבע לנו לְמה להשתעבד. שנוכל לבחור בחירה אמיתית, בחירה של בני חורין. מאחר שאנו משועבדים לאותה הבחירה, לא נותר לנו אלא לקוות שבחרנו את הבחירה הנכונה, את מה שרצינו באמת. איך נדע מה רצינו באמת? בשביל זה צריך לברר מאיפה באנו ולאן אנחנו רוצים להגיע? דברים קטנים אלה חייבים לברר, כדי שלא נגלה בערוב ימינו שאת כל חיינו העברנו באשליה שאנחנו חופשיים, ולמעשה היינו עסוקים בלספק רצונות של אחרים.

שבת, זהו המפתח ליכולת הבחירה שלנו. להרגיש שאנחנו חופשיים, שאנחנו עוצרים מהמרוץ האינסופי של השעבוד למחויבויות שלקחנו על עצמנו. ומקדישים את הזמן הזה, כזמן איכות עבור היקרים לנו באמת. עבור החיים עצמם, עבור ה'אני' האמיתי של עצמנו, לקחת את האוויר ולמלא את הריאות בחוזקה. לנשום את הכיף, את ההוויה המשפחתית, את השקט שבהתנתקות מהעולם המטורף שמתגלגל מסביב, ולבחור בכל שבוע את הבחירה במשפחה, באהובים שלנו מחדש.
כעת הבחירה בידינו, האם אנחנו בוחרים בחופש?