החיוך של גל

"אין מצב, אני לא יוצאת השבת לשום מקום!" הודעתי נחרצות לתמיר. אז נעים מאד, אני עדן בת 34 עובדת כעצמאית ומחזיקה עסק לניהול מערכות אוטומציה ובוטים.
נשואה כבר חמש שנים לתמיר, רואה חשבון ויש לנו שני ילדים מדהימים, גל וענבר.
הכול התחיל כשתמיר, מתוך כוונה טובה באמת, החליט שהוא רוצה שנצא לגיחה עם הילדים לטיל עם חברים באמפי-פארק ולעשות על האש. אמנם היה לי שבוע קשה בעבודה והייתי זקוקה למנוחה, אבל מה ששינה לי את ההחלטה היו בעיקר העיניים החכמות והקטנות של גלצ'וק שעקב אחריי בזמן השיחה עם תמיר. "אמא, יוצאים בשבת לעשות על האש?" ככה זה, הילדים של היום, הם מבינים הכול יותר ממה שחשבתם. "כן, מתוק אבא רוצה שניסע ונעשה על האש עם חברים" אמרתי לו וליטפתי את הראש שלו. אבל העיניים של גל פתאום התמלאו בדמעות ונהיו גדולות ועצובות. "אמא, אולי תגידי לאבא שנישאר בבית ונעשה קידוש?"
"למה, מתוק שלי?" נדרכתי ברגע וניסיתי להבין למה גל מעדיף להישאר בבית. "אני אוהב שאנחנו נשארים בבית, ככה יש לך זמן לספר לי סיפורים. אנחנו יושבים ביחד ואת משחקת איתי ועם ענבר. כשאתם יוצאים עם חברים, אתם נמצאים איתם ולנו משעמם…"
"לא כיף לך לשחק עם רותם?" שאלתי את גל, רותם הוא בן גילו והייתי בטוחה שהוא ימצא עניין. "כן, אבל רותם רק מעניין אותו הפלאפון. אין לי כוח לשחק איתי ובכלל.. אני רוצה לשחק איתך…" הייתי המומה. בלי לחשוב יותר מדיי חייגתי לתמיר והודעתי לו. "תמיר, אנחנו השבת נשארים בבית!"
תמיר ביטל את התכניות ואנחנו זכינו לשבת מדהימה ביחד עם הילדים. תמיר יצא לבית הכנסת עם השכנים, אני ישבתי עם גל וענבר על הספה וזכינו לזמן איכות מתוק במיוחד.
מה שהכי תפס אותי בכל הסיפור של השבת הזאת, זה האושר האינסופי שראיתי בעיניים של גלצ'וק, החיוך שלו כשתמיר חזר הביתה וכולנו התיישבנו ביחד לאכול סביב שולחן השבת. זה מה שקנה אותי ולנצח. החיוך של גל, אפשר לומר… עצר עבורי את הגלגל.
נתן לי מבט שונה, הבנתי שעד שיש לי זמן פעם בשבוע להקדיש לאוצרות שלי. אז שיחכו החברים, החיוך של גל והאושר שלו העניק לי תחושת ניצחון בלתי נגמרת!